לקראת תחילתה של שנה חדשה, הציפייה להתחלה חדשה מתעוררת כמעט בכולנו. אנחנו כבר מכירים את ההרגשה הזו: הרצון להתאפס, להשאיר מאחור את העומס, הסטרס, התזונה הלא מדויקת או המדדים שהחלו לצאת מאיזון, ולצאת לדרך חדשה, בריאה ומלאת אנרגיה.
אבל ברגעים האלו, מתעורר כמעט באוטומט דחף מוכר ומכשיל: הנטייה לעבור מ-0 ל-100 ביום אחד. להחליט שממחר "נלחמים בכל הכוח", חותכים את כל הסוכרים והפחמימות במכה אחת, קופצים לצומות ממושכים, נרשמים ללו"ז אימונים מפרך ומצפים מעצמנו להתנהלות מושלמת לאורך זמן.
הגישה הזו, המבוססת על מנטליות של " הכל או כלום" כמעט תמיד מסתיימת בעייפות, בתסכול ובשחיקה מהירה. התשובה האמיתית לשינוי שנשאר לאורך זמן אינה במאמץ קיצוני לטווח קצר, אלא בחיבור עמוק בין שינוי תודעתי של זהות לבין מערכת הרגלים פשוטה ומדורגת.
מנטליות "הכל או כלום" : המלכודת של השנה החדשה
כשאנחנו ניגשים לשינוי בריאותי מתוך חשיבה דיאטטית ישנה, קל מאוד ליפול למלכודת הפרפקציוניזם: או שמתנהלים בשלמות או שברגע הראשון של חריגה, זורקים את הכל .
אחת מהמחשבות המעכבות בתהליך היא התחושה שאם השינוי לא מלווה במאבק קשה, משהו בו אינו עובד. מטופלים אומרים לי שהכל הולך להם בקלות ומרגיש להם נכון אבל במקום להתמיד ולהתקדם לאט רוצים להגביר את הקצב ולזרז את התהליך כי המחשבה היא שאם זה כזה קל, כנראה שזה לא באמת עובד! ולכן אני חייב להקשות על עצמי יותר כדי להרגיש שינוי .
בנוסף, השימוש במונחים כמו Cheat days או חטאים מותרים הופך את המזון לעניין מוסרי.
אוכל הוא לא טוב או רע ואין בתהליך הבריאותי שכר ועונש.
השינוי האמיתי מתחיל כשהשיפוט העצמי מתחלף בשקט נפשי ובמערכת יחסים מאוזנת עם התזונה, שמאפשרת להתנהל ברוגע ובביטחון גם באירועים, במסעדות ובחופשות.
השכבה הראשונה של השינוי: שינוי זהות – מי אני הופך להיות?
כשאנחנו רוצים לרדת במשקל, לשפר את רמות הסוכר, לאזן את האינסולין או להרגיש טוב יותר בגוף, אנחנו נוטים להתחיל מההתנהגות: מה אני אוכל? כמה שעות אני צם? כמה אימונים אני עושה?
וזה נשמע ממש הגיוני, כי בשביל להגיע לתוצאה צריך לפעול אחרת. אבל יש הבדל עמוק בין לבצע התנהגות באופן זמני, לבין להפוך אותה לחלק בלתי נפרד ממי שאנחנו.
מוטיבציה חולפת ושבועות עמוסים או מורכבים תמיד יגיעו. מה שייצב אותנו ברגעים אלו היא הזהות שאנחנו בונים.
לכן אני מציעה שבמקום לשאול : מה צריך לעשות כדי להגיע לתוצאה?
כדאי להתחיל לשאול: מי אני הופך להיות?
אז איך זה נראה בפועל? מחליפים את השפה
- במקום להגיד אני חייב לצום 16 שעות אפשר להגיד אני לא אוכל בין הארוחות כי זה נותן לי אנרגיה גבוהה.
- במקום אסור לי לאכול עוגה אפשר להגיד אני בוחר את מה שטוב לי באמת
- במקום שוב הרסתי , שוב לא הצלחתי, אפשר להגיד אני לא חייב להיות מושלם כשאני סוטה מהמסלול, אני יודע גם לחזור אליו .
איזון מטבולי לא קורה בכוח: איך לתמוך בגוף במקום להעמיס עליו?
שינוי הזהות העמוק ביותר דורש מאיתנו להפסיק להתייחס לגוף כאל יריב שצריך לנצח, לחרב, לשלוט בו בכוח או "לתקן" אותו. הגוף שלנו אינו האויב.
במקום לחפש מענה לאיך אני גורם לגוף שלי לעשות את מה שאני רוצה?
אפשר לשאול מה יעזור לגוף שלי לתפקד טוב יותר?
כשמשנים את נקודת המבט , מביקורת לסקרנות ומעונש לתמיכה התשובות הופכות להיות פיזיולוגיות ומדויקות: איך אני תומכת ברגישות לאינסולין? איך אני משפרת את איכות השינה? איך אני מפחיתה עומסי סטרס ומגינה על מסת השריר? זהו המעבר מעבודה נגד הגוף, לעבודה בשיתוף פעולה מלא איתו.
השכבה השנייה של השינוי: בניית מערכות והרגלים שתומכים בזהות
אי אפשר להחליט ביום ראשון שמהיום אנחנו "אנשים בריאים", ואז לצפות שבשעה 21:00 בערב כשאנחנו עייפים, מוצפים ומותשים אחרי יום ארוך, נצליח לקבל את כל ההחלטות הנכונות אך ורק מכוח הרצון. כוח רצון הוא משאב מתכלה.
במקום להסתמך על כוח רצון, אנחנו בונים מערכות ושגרה שתומכות בנו. מערכת טובה לא נועדה להגביל, אלא להגן עלינו ברגעים שבהם אנחנו עייפים או עסוקים.
סדר הפעולות הנכון לבניית שגרה תזונתית ובריאותית
במקום לקפוץ לשינויים דרסטיים בזמן שהגוף שרוי בעומס, מומלץ לבנות את השגרה לפי סדר עדיפויות מדורג:
עקרון הצעד הקטן והעקביות הגמישה
כדי להמחיש את הרעיון דמיינו לעצמכם אדם שחוזר להתאמן בחדר כושר אחרי חצי שנה שלא התאמן הוא בטח לא ירים את המשקל הכבד ביותר ביום הראשון. ברור לכולנו שניסיון כזה יוביל לפציעה ולעצירה.
ברור גם שהמאמן יתעקש שנתחיל במשקל קל, נבנה טכניקה ובהדרגה נעלה עומס .
בתזונה ובצומות, הכלל הזה זהה לחלוטין.
כדי לנצח את הפרפקציוניזם, אנחנו מאמצים את העיקרון שהמטרה אינה 100% הצלחה בכל יום ביומו. אם הצלחת לקיים את ההרגל ברוב ימי השבוע באופן עקבי – ניצחת.
הגמישות מאפשרת להמשיך לנוע קדימה גם אם יום אחד לא הלך בדיוק לפי התכנון.
לסיכום , כמה שאלות להתבוננות וחקירת הזהות לשנה החדשה
ירידה במשקל, שיפור מדדי הסוכר ובניית אורח חיים בריא אינם ריצת ספרינט קצרה. הם מסע של אימוץ הרגלים לחיים. כשמשחררים את הלחץ להשיג הכל כאן ועכשיו, מבינים שאין צורך להיות מושלמים כדי להצליח. כל צעד קטן, כל בחירה מודעת וכל הליכה קצרה הם אבני בניין בדרך לשגרה יציבה, בריאה ומלאת אנרגיה.
במקום השאלה איך אגיע הכי מהר ליעד ממליצה לקחת כמה דקות לקראת השנה החדשה, לשבת עם מחברת ועט, ולשאול את עצמינו את השאלות הבאות:
- איזו מערכת יחסים הייתם רוצים לבנות השנה עם הגוף שלכם?
- אם כל בחירה קטנה שלי מקדמת אותי להיות האדם שאני רוצה להיות – מה יהיו הבחירות שלי היום? מחר? ובעוד שבוע?
- איך מתנהג האדם שאני רוצה להיות ביום עמוס שאין לו ממש כח?
- מה הם ההרגלים שיתמכו בי בדרך הזו?
- מהו הצעד הקטן, הפשוט והנעים ביותר שאפשר לעשות כבר מחר בבוקר? צעד כזה שיהיה לי כיף להמשיך איתו גם מחרתיים?
שינוי אמיתי אינו מתחיל בהחלטה אני חייב לעשות יותר, אלא בהחלטה להיות אחר
וכאשר מתחילים לחשוב אחרת על עצמנו, על הגוף שלנו ועל הדרך שבה אנחנו רוצים לחיות, ההתנהגות, השגרה, ובסופו של דבר גם התוצאות, משתנות בהתאם.
שתהיה שנה של בריאות, חמלה עצמית והרגלים טובים שמלווים אותנו לתמיד.
