בשנים האחרונות זריקות GLP-1 לירידה במשקל הפכו לנושא המדובר ביותר בעולם הבריאות והירידה במשקל. כולם מדברים על התוצאות, על מספר הקילוגרמים שיורדים, ועל השאלה כמה זמן נצטרך להמשיך לקחת אותן.
אבל האם שאלנו את עצמנו מה בעצם קורה מתחת לפני השטח?
מדוע אצל חלק מהאנשים המערכת הטבעית שאמורה לעזור לנו להרגיש שובע ולווסת את הסוכר אינה עובדת בצורה מיטבית? מה גורם ל-GLP-1 הטבעי שלנו לא לתת את אותה תחושת שובע? והאם יש דרך לשפר את התפקוד המטבולי של הגוף?
הגיע הזמן להסתכל מעבר לירידה במשקל ולהבין קצת יותר לעומק את המערכת המטבולית ואת תפקידו של GLP-1 בגוף.
אולי הזריקות הן לא רק פתרון לירידה במשקל.
אולי הן יכולות להיות גם חלון הזדמנויות שבו אפשר לעבוד על הגוף מבפנים ולבנות הרגלים שיישארו איתנו גם בהמשך.
מהו חלון ההזדמנויות המטבולי וכיצד זריקות GLP-1 פועלות?
GLP-1 הוא הורמון שהגוף שלנו מייצר באופן טבעי. הוא מופרש בעיקר מתאי L שנמצאים במערכת העיכול, בתגובה למזון שעובר במעי.
לאחד התפקידים המרכזיים של GLP-1 יש קשר ישיר לתחושת השובע: הוא מאט את קצב התרוקנות הקיבה, משפיע על מרכזי הרעב והשובע במוח ומסייע לגוף להתמודד עם העלייה ברמת הסוכר לאחר הארוחה.
כאשר המערכת הזו פועלת היטב, הארוחה מתעכלת ומגיעה לדם בקצב מבוקר יותר, והגוף יכול להתאים את הפרשת האינסולין לצורך.
לכן אפשר לראות ב-GLP-1, בין היתר, מנגנון שעוזר לגוף לחסוך באינסולין ולווסת את התגובה לארוחה.
אצל אנשים מסוימים, ובמיוחד אצל אנשים הסובלים מעודף משקל, השמנה ותנגודת לאינסולין, מערכת ויסות הרעב, הסוכר והאינסולין עלולה להשתבש.
וכאן נכנסות לתמונה תרופות GLP-1 כמו אוזמפיק, וויגובי ומונג'רו.
התרופות מחקות חלק מהפעילות של GLP-1 ומספקות לגוף אות חזק וממושך יותר.
כתוצאה מכך, אצל אנשים רבים הרעב פוחת, תחושת השובע מתחזקת והחשק למזונות מסוימים נחלש.
אבל דווקא כאן אני רוצה להציע דרך אחרת להסתכל על הטיפול.
במקום לראות בזריקות רק פתרון לירידה במשקל, אפשר לראות בתקופה שבה התיאבון נמצא בשליטה חלון הזדמנויות מטבולי.
כאשר התשוקה למתוקים, לקמחים ולמזונות מעובדים נרגעת, וכאשר קל יותר לאכול כמויות קטנות יותר, נוצרת הזדמנות לבנות מחדש הרגלי אכילה, להכניס יותר מזונות מלאים ואיכותיים ולתת לגוף תנאים טובים יותר.
התרופה נותנת עזרה מבחוץ.
השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות בזמן הזה מבפנים.
מעגל הקסמים של עמידות לאינסולין ו- GLP-1
השאלה המרכזית היא מה קורה כאשר המערכת המטבולית נמצאת במשך זמן רב בעומס.
אינסולין הוא חלק מרכזי בסיפור הזה.
כאשר רמות האינסולין בגוף נשארות גבוהות לאורך זמן, עלולה להתפתח תנגודת לאינסולין , מצב שבו תאי הגוף מגיבים פחות טוב לאינסולין.
מערכת ה-GLP-1 קשורה גם היא למערכת הזו.
תאי L במעי מושפעים מאותות מטבוליים שונים, ובהם אינסולין, גלוקוז, חומצות שומן ורכיבי המזון המגיעים למערכת העיכול. מחקרים מצביעים על כך שסביבה מטבולית של עודף אנרגיה ותנגודת לאינסולין עלולה להשפיע על התפקוד התקין של מערכת זו.
וכאן יכול להיווצר מעגל קסמים מטבולי:
ככל שהמעגל הזה נמשך, קשה יותר לשבור אותו רק באמצעות החלטה של "ממחר אני אוכל פחות".
הנקודה החשובה היא זו: המערכת המטבולית אינה מערכת קבועה. היא יכולה להשתנות.
שיפור בתזונה, ירידה בעומס המטבולי, פעילות גופנית, ירידה במשקל ושיפור הרגישות לאינסולין יכולים ליצור תנאים טובים יותר לתפקוד של מערכות הגוף השונות.
זו בדיוק הסיבה שחשוב להסתכל לא רק על הזריקה, אלא גם על מה שקורה במקביל.
אובדן שריר ומסה רזה בזריקות GLP-1
אחד החששות הגדולים ביותר בקרב אנשים שמשתמשים בזריקות GLP-1 לירידה במשקל הוא אובדן שריר.
אבל כאן חשוב לעשות הבחנה בין שני מושגים שלא תמיד מבינים את ההבדל ביניהם:
שריר ומסה רזה אינם אותו דבר.
כאשר בדיקת הרכב גוף מראה ירידה ב"מסה רזה", היא אינה מודדת רק שריר.
מסה רזה כוללת מים, גליקוגן, רקמות חיבור, מסת איברים פנימיים ורכיבים נוספים שאינם שומן.
כאשר אדם יורד במשקל ובשומן, גם ירידה במאגרי הגליקוגן ובמים יכולה להופיע בבדיקה כירידה במסה הרזה.
גם ירידה בשומן שנמצא סביב האיברים או בתוך רקמות שונות יכולה להשפיע על המדידה.
לכן לא נכון להסתכל על הירידה במסה הרזה ולומר באופן אוטומטי: איבדתי שריר.
מצד שני, חשוב בהחלט לשים לב לשמירה על מסת השריר בזמן ירידה במשקל.
זו הסיבה שחלבון מספק ואימוני התנגדות הם כל כך חשובים בתקופה הזו.
המטרה אינה רק להיות קלים יותר.
אלא לאבד שומן תוך שמירה ככל האפשר על השריר ועל היכולת הגופנית.
מחקרים שבחנו אנשים המטופלים בתרופות ממשפחת GLP-1 מצאו אמנם ירידה במסה הרזה כחלק מהירידה הכוללת במשקל, אך חשוב להבין מה בדיוק נמדד ומה המשמעות של הירידה הזו מבחינת השריר והתפקוד. הנושא עדיין נחקר ואין מספיק מידע.
לכן כדאי לשאול שאלה פשוטה יותר: איך אני יכול/ה לוודא שהירידה שלי היא ירידה איכותית ככל האפשר?
התשובה מתחילה בחלבון, אימוני כוח ותנועה.
איך להשתמש בתרופות GLP-1 נכון וכיצד יורדים מהן בהדרגה?
רוב המחקרים הקליניים בתרופות לירידה במשקל בוחנים מינונים שמטרתם להשיג ירידה משמעותית במשקל.
אבל בחיים האמיתיים לא כל אדם צריך בהכרח להגיע לאותה נקודה.
יש אנשים שאצלם מינון מסוים מספיק כדי להפחית את עוצמת הרעב והחשקים, ועדיין מאפשר להם להרגיש רעב טבעי, ליהנות מאוכל ולהמשיך לתרגל בחירה מודעת.
המטרה אינה בהכרח להגיע למצב שבו שום דבר לא מעניין, אין רעב ואין תיאבון.
המטרה היא להגיע למצב שבו הרעב אינו מנהל אותנו.
וזה הבדל גדול.
האתגר האמיתי מתגלה כאשר רוצים להפסיק את הטיפול.
מחקרים מראים שכאשר מפסיקים טיפול ב-GLP-1, חלק ניכר מהמשקל שאבד עלול לחזור. במחקרים רואים שמשתתפים שהפסיקו את הטיפול החזירו במהלך השנה שלאחר מכן חלק משמעותי מהמשקל שאיבדו.
למה זה קורה?
כי התרופה היא רק אחד מהגורמים שמשפיעים על התיאבון ועל המשקל.
אם היא הייתה השינוי היחיד שנעשה, כאשר מסירים אותה , גם ההשפעה שלה על הרעב נעלמת.
וזו בדיוק הסיבה שאני חוזרת שוב לרעיון של חלון ההזדמנויות.
אם בזמן שהתרופה עוזרת לשלוט בתיאבון אנחנו גם משנים את התזונה, בונים מסת שריר, משפרים את הכושר, ישנים טוב יותר ומפתחים הרגלים חדשים, אנחנו לא נשענים רק על התרופה.
אנחנו בונים תשתית.
כמובן, הפחתה או הפסקה של תרופות GLP-1 צריכה להיעשות רק בתיאום עם הרופא המטפל, ולא באופן עצמאי.
מבט קדימה: למה יש תקווה ומה אפשר לעשות?
יש כאן הרבה יותר תקווה ממה שלפעמים נדמה.
הגוף שלנו אינו מכונה מקולקלת שצריך לתקן פעם אחת ולתמיד.
המערכת המטבולית יכולה להשתנות.
המטרה אינה בהכרח "להחזיר" את הגוף בדיוק למצב שבו היה לפני העלייה במשקל, אלא לשפר את התנאים שבהם הגוף פועל היום.
היעדים המרכזיים שכדאי להתמקד בהם כוללים:
הפחתת עומס המזון המעובד
לא צריך לפחד מכל פחמימה. אבל כדאי להפחית את המקום שתופסים בתפריט סוכרים, קמחים ומזונות מעובדים, ולתת יותר מקום למזונות מלאים, חלבון איכותי, ירקות ושומנים איכותיים.
שמירה על מסת השריר
חלבון בכמות מתאימה ואימוני התנגדות הם חלק חשוב מאוד מירידה בריאה במשקל.
השריר הוא לא רק עניין של מראה.
הוא רקמה פעילה שמשפיעה גם על חילוף החומרים ועל היכולת שלנו להתמודד עם גלוקוז.
שיפור הרגלי החיים
שינה איכותית, פעילות גופנית, הליכה, אימוני כוח וניהול סטרס אינם "תוספות" לטיפול.
הם חלק מהטיפול המטבולי.
עבודה משותפת עם אנשי מקצוע
אם אתם משתמשים בזריקות GLP-1, אין צורך לבחור בין התרופה לבין עבודה על אורח החיים.
אפשר לעבוד במקביל.
ואם בעתיד תעלה אפשרות להפחית את הטיפול או להפסיק אותו, חשוב לעשות זאת יחד עם הרופא ובתוכנית מסודרת.
השורה התחתונה: הזריקה יכולה להיות התחלה, לא סוף הדרך
אם אתם משתמשים באוזמפיק, וויגובי, מונג'רו או בתרופה אחרת ממשפחת GLP-1, אין סיבה להרגיש שהמשמעות היא שהגוף שלכם "נכשל" ואתם תלויים בתרופה.
התרופה יכולה להיות כלי משמעותי.
היא יכולה להוריד את עוצמת הרעב, להפחית חשקים ולתת לכם משהו שאולי היה חסר לכם במשך שנים:
מרווח נשימה.
ואת המרווח הזה אפשר לנצל.
אפשר ללמוד לאכול אחרת.
אפשר לבנות שריר.
אפשר לשפר את הרגישות לאינסולין.
אפשר להכניס יותר תנועה.
אפשר לשפר שינה.
אפשר להבין טוב יותר מה הגוף שלכם צריך.
זו אולי אחת ההזדמנויות החשובות ביותר שיש לכם בזמן הטיפול.
כי המטרה אינה רק שהמשקל ירד.
המטרה היא שהגוף יהיה בריא יותר, חזק יותר ומאוזן יותר ושיהיו לכם יותר כלים לשמור על התוצאה לאורך זמן.
