כל שנה אנחנו מבטיחים לעצמנו שהנה הפעם נעשה את השינוי, הפעם זה יהיה סופי!
אוספים את כל הכוחות שיש לנו, לפעמים מכריזים על המטרות שלנו קבל עם ועדה, ולפעמים כבר מתביישים לעשות את זה כדי לא לאכזב את עצמנו או את הסובבים אותנו.
אז מה יהיה שונה השנה? מה יגרום לנו באמת לעשות משהו אחר? מה יגרום לנו לעשות את השינוי המיוחל?
John C. Norcross, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת סקרנטון, מצא שכ־40% מהמבוגרים בארה"ב מקבלים החלטות לשנה החדשה ושרוב ההחלטות עוסקות בבריאות: ירידה במשקל, פעילות גופנית או הפסקת עישון ובמקום השני – כסף ומערכות יחסים.
נורוקס גם מצא שהתקופה הכי חזקה לקבל החלטות היא סביב ראש השנה או – זמן שבו אנחנו עושים חשבון נפש ומתחייבים מחדש לאני הטוב ביותר שלנו. (יום כיפור, יום הולדת עגול וכד')
אבל לצד זה, יש נתון פחות מעודד: יותר מ־80% מהאנשים נכשלים.
במחקר שערך במשך שנתיים:
- 81% לא הצליחו להתמיד בהחלטות.
- 77% מההחלטות החזיקו שבוע אחד בלבד.
- ב־8 מתוך 10 מקרים – הסיכוי לחזור להרגלים הישנים גבוה מהסיכוי לאמץ חדשים.
האמת? לא ממש מעודד…
למה אנחנו לא מצליחים להתמיד?
כשאנשים נשאלים למה הם לא הצליחו לשמור על ההחלטות שלהם, התשובה הנפוצה ביותר היא: "נגמרה לי המוטיבציה".
וזו בדיוק הבעיה – מוטיבציה היא זמנית: חזקה בהתחלה ודועכת ברגע שקשה או משעמם.
היא גם תלויה במצב רוח – יום שמשי מעלה חשק להליכה, יום גשום שולח אותנו לספה.
ולכן אי אפשר לבנות עליה תהליך ארוך טווח.
מטופלים רבים מספרים לי : "פעם ירדתי במשקל, אבל הכול חזר כי המוטיבציה נעלמה."
כי כמו גל, היא עולה ומתלהבת ואז יורדת.
היא אולי תעזור לנו לסדר את הבית כשבאים אורחים או לבשל בסוף השבוע, אבל כשמדובר בשינוי אמיתי – ירידה במשקל, תזונה או פעילות גופנית – היא לא תמיד שם.
ולכן השאלה האמיתית היא לא איך משיגים יותר מוטיבציה, אלא מה עושים גם כשאין אותה.
איך ממשיכים גם בלי מוטיבציה
כאן נמצא ההבדל בין מי שמצליח לאורך זמן לבין מי שנשאר תקוע. התשובה פשוטה: לא מחכים למוטיבציה – מביאים את עצמנו גם כשאין חשק.
הקושי האמיתי ביום־יום הוא לא המטרה הרחוקה, אלא הצעדים הקטנים שחוזרים על עצמם: להכין אוכל, להימנע מנשנושים, לצאת לאימון גם כשאין כוח וכשלא מתחשק.
גם אני חווה את זה בעצמי. לא מזמן הצטרפתי לקבוצה של אימוני כוח, (השורדות עם יניב- אימפריה) וזה לא משנה אם יורד גשם, אם עדיין חושך מוקדם בבוקר או אם חם מאוד – יש אימון ואני מגיעה. אני לא עוצרת לשאול את עצמי “יש לי חשק או אין לי חשק" ?
כי זו בדיוק השאלה שמכשילה אותנו.
ברגע שמפסיקים להתלבט ומתחילים פשוט לעשות – הדברים זזים קדימה.
והאמת? גם עצם זה שאני מקבלת תמיכה עושה את שלו – הידיעה שמחכים לי שם, עוזרת לי לצאת מהבית גם בימים שפחות מתחשק.
וזה בדיוק ההבדל:
מוטיבציה שואלת "בא לי"? וברגע שאין חשק, היא מתפוגגת.
התמדה אומרת "אני עושה בכל מקרה".
ברגע שמבינים את זה, הדרך לשינוי הופכת ליציבה יותר – לא החלטות רגעיות, אלא בחירה יומיומית שמביאה תוצאות.
איך נוצרת מוטיבציה פנימית
דווקא מתוך ההרגלים הקטנים וההתמדה מגיעה המוטיבציה הפנימית.
היא לא תלויה ב"חשק", אלא נבנית מהצלחות קטנות לאורך הדרך:
- מההרגשה אחרי האימון.
- מלחזור הביתה ויש אוכל מוכן.
- מללבוש מכנס שכבר שנים לא עלה.
- מלעלות על מטוס ולהרגיש בנוח במושב.
- מללכת ברחוב בתחושת קלילות וביטחון עצמי.
אלה הרגעים שמחזקים אותנו הרבה יותר מכל גל מוטיבציה רגעי. אלה המדליות האמיתיות של המסע!
התמיכה שעושה את כל ההבדל
עוד דבר שלמדתי מהניסיון שלי – קשה מאוד לעשות שינוי לבד.
התמיכה היא מה שמחזיקה אותנו במסע הזה: בין אם זו תמיכה קבוצתית או פרטנית.
כשיש תמיכה – לא נשארים לבד מול הקולות הפנימיים שאומרים לוותר. יש מי שמזכיר לנו למה התחלנו ועוזר לנו לא לוותר באמצע.
השנה החדשה יכולה להיות אחרת
לא צריך לחכות למוטיבציה כדי להתחיל – מספיק לבחור בצעד קטן אחד ולהיעזר בתמיכה נכונה.
השנה החדשה מביאה איתה הזדמנות אמיתית להתחלה חדשה, שתוכל/י לשמור עליה לאורך זמן.
לחצו על כפתור הוואטסאפ ונקבע שיחת התאמה אישית – כדי שזו תהיה השנה שבה זה באמת יקרה.
וכמו שאמר אלברט איינשטיין : "Nothing happens until something moves"
