מהמחקרים

בנשים עם סוכרת על-רקע היריון סיכון מוגבר להתפתחות מחלות לב וכלי דם במהלך עשר השנים לאחר הלידה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Diabetologia.

החוקרים מסבירים כי בעוד שסוכרת הריונית נקשרה עם סיכון מוגבר למחלות לב בגיל מבוגר, חלק מהמחקרים הקודמים הציעו כי הסיכון תלוי בשאלה אם התפתחה סוכרת מסוג 2, אשר נותרה לאחר הלידה. כעת הם בחנו את הנתונים מתשעה מחקרים קודמים, שכללו קרוב ל-5.4 מיליון אימהות.

מהנתונים על הכי כ-8,000 נשים עם היסטוריה של סוכרת הריונית חוו אירועים קרדיווסקולאריים, כמו גם למעלה מ-93,000 מהנשים ללא סיבוך זה בהיריון. בהשוואה לנשים ללא היסטוריה של סוכרת הריונית, באלו עם סיבוך זה תועדה עליה של פי 2.3 בסיכון לאירועים דוגמת התקפי לב ואירועים מוחיים במהלך עשר השנים הראשונות לאחר הלידה.

הסיכון המוגבר הנ”ל אינו תלוי בהתפתחות סוכרת מסוג 2. ההבדל בסיכון בין נשים עם סוכרת הריונית ואלו ללא סיבוך זה זוהה בתוך עשר שנים לאחר ההיריון.

גם כאשר החוקרים בחנו רק נשים שלא פיתחו סוכרת מסוג 2 לאחר ההיריון, סוכרת הריונית עדיין לוותה בעליה של 56% בסיכון לאירועים לבביים חמורים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר העידו כי בנשים עם סוכרת הריונית סיכון גבוה כפליים לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים, בהשוואה לאלו ללא סוכרת הריונית.

מקור –e-med  

קישור למחקר : https://www.medscape.com/viewarticle/911026

 

אימונים לחיזוק שרירים עשויים לסייע במניעת סוכרת מסוג 2 (Mayo Clin Proc)

בקרב מטופלים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת מסוג 2 תתכן תועלת להגדלה מתונה של כוח הגוף, כך מדווחים חוקרים מארצות הברית שמצאו כי הסיכון להתפתחות סוכרת מסוג 2 נעלם כמעט כליל בקרב אלו עם כוח השרירים בדרגה הגבוהה ביותר.

 

מדגם המחקר כלל 4,681 מבוגרים בגילאי 20-100 שנים (גיל ממוצע של 43.3 שנים, 88% גברים), ללא סוכרת מסוג 2 בתחילת המחקר, אשר לקחו חלק במחקר עוקבה פרוספקטיבי. המשתתפים השלימו בדיקות להערכת כוח השרירים ומבחן מאמץ מקסימאלי על הליכון בתקופה שבין 1 בינואר, 1981 ועד 31 בדצמבר, 2006.

           

במהלך מעקב ממוצע של 8.3 שנים, 229 מבין 4,681 משתתפים (4.9%) פיתחו סוכרת מסוג 2.  

 

החוקרים מדווחים כי בקרב אלו עם כוח שרירים בדרגת ביניים תועד סיכון נמוך ב-32% להתפתחות סוכרת מסוג 2 (יחס סיכון של 0.68, p=0.02), בהשוואה לאלו עם כוח שרירים בדרגה נמוכה יותר, לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, כולל סיבולת לב-ריאה. עם זאת, החוקרים לא מצאו קשר מובהק בין כוח השרירים בדרגה הגבוהה ביותר ובין היארעות סוכרת מסוג 2 ולא נרשמה ירידה בהיארעות סוכרת באלו בשליש העליון לעומת השליש התחתון של כוח השרירים.

 

החוקרים כותבים כי דרגה מתונה של כוח שרירים מלווה בסיכון מופחת לסוכרת מסוג 2, ללא תלות בסיבולת לב-ריאה. הממצאים מעידים כי אין בהכרח צורך בדרגה גבוהה מאוד של אימוני תנגודת להשגת תועלת משמעותית למניעת סוכרת מסוג 2. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים אודות קשר מנה-תגובה בין כוח השרירים ובין התפתחות סוכרת.

 

Mayo Clin Proc. Published online March 11, 2019

https://www.medscape.com/viewarticle/910602#vp_1

 

 

 

עליה בשכיחות קטיעת גפיים תחתונות בחולי סכרת בשנים האחרונות. (Diabetic Care)

סכרת הינה הסיבה השכיחה ביותר לקטיעה בגפה התחתונה (Lower Extremity AmputationLEA) מסיבה שאינה טראומטית. גורמי הסיכון העיקריים הינם איזון לקוי של הסכרת וירידה בתחושה עקב נוירופטיה פריפרית.

שכיחות קטיעת גפיים תחתונות כסיבוך של סכרת ירדה משמעותית בין השנים 1990-2010, כתוצאה מאיזון קפדני יותר של הסכרת, כמו גם טיפול טוב יותר בפצעים קשיי ריפוי.

עם זאת, המחקר הנוכחי מראה מגמה של הפסקת הירידה ואף עליה בקטיעות בגפיים התחתונות אצל חולי סכרת בשנים האחרונות. כך פורסם ב Diabetes Care במרץ 2019.

החוקרים השתמשו בנתוני אשפוזים בבתי החולים בארצות שונות בארה”ב. נמצא כי שיעור קטיעת גפה תחתונה במבוגרים עם סכרת ירד ב 43% בין 2000-2009 (p<0.001), אך עלה ב 50% בין 2009-2015 (p<0.001). עיקר העלייה היה בקטיעות נמוכות – כף הרגל ומטה, אשר שיעורן עלה ב 62%, והיו שכיחות יותר בקרב גילאים צעירים (גילאים 18-44) ואמצעיים (גילאים 45-64), ויותר שכיח בקרב גברים.

החוקרים לא מצאו סיבה טריוויאלית לתוצאות אלה. השערות שהם העלו היו – רפואה מונעת לפצעים סכרתיים עשויה להיות לא אופטימלית, או טיפול בכיב בגפיים התחתונות מעוכב.  אפשרות נוספת היא גישה אגרסיבית יותר בהחלטה על קטיעת גפה על מנת למנוע קטיעה גבוהה יותר.

החשש לגבי LEA במחלת הסכרת עלה לאחר מחקר CANVAS אשר דיווח על עליה של כמעט פי 2 (בעיקר קטיעת אצבע או midfoot) במטופלים אשר קיבלו טיפול ב SGLT2 inhibitor. מאז מחקר זה, מחקרים תצפיתיים נוספים הראו תוצאות סותרות לגבי הקשר בין קטיעות גפה תחתונה ובין תרופה זו. בכל מקרה, במחקרים שיעור הקטיעות היה נמוך וזמן המעקב היה קצר, מה שמוריד מהיכולת להסיק מהם מסקנות. בנוסף, לא נמצא מנגנון אשר יכול להסביר עליה בשכיחות של LEA כתוצאה משימוש ב SGLT2 inhibitor. בינתיים, נראה כי היתרון הקרדיווסקולרי של תרופות ממשפחת SGLT2 inh. עולה בהרבה על הסיכוי הקטן לעליה בקטיעות בחלק מהמחקרים.

על פי החוקרים, יתכן שהעלייה ב LEA דווקא קשורה בתוצאות מחקר ACCORD, אשר הראה עליה בתמותה עם איזון קפדני ביותר של סכרת. הם מעלים השערה כי לאחר מחקר זה (שנת 2008) רופאים התירו מעט את הרסן עם איזון הסכרת, למרות שה ADA המשיך להמליץ על יעד של HbA1C < 7% ברוב המטופלים. זוהי רק השערה ולמעשה לא ברור נכון להיום מדוע שיעור קטיעות הגפיים התחתונות עלה בשנים האחרונות בחולי סכרת, כפי שמעידות תוצאות המחקר הנידון.

תהא הסיבה אשר תהא, החוקרים ממליצים על בדיקה שגרתית של גפייםהתחתונות לחולי סכרת, על מנת למנוע הגעה לקטיעה. כיום ההמלצות מדברות על בדיקה שגרתית שנתית, ובדיקה תכופה יותר למטופלים עם ירידה תחושתית, כיב קודם או קטיעה קודמת. עם זאת, החוקרים סוברים כי בדיקות תכופות יותר לכל חולי הסכרת עשויות למנוע הגעה למצב של פצע קשה ריפוי אשר עלול להסתיים בקטיעה.

Resurgence of Diabetes-Related Nontraumatic Lower-Extremity Amputation in the Young and Middle-Aged Adult U.S. Population. Diabetes Care, January 27, 2019.

https://www.medscape.com/viewarticle/910139#vp_1

 

 

עבודה תובענית עלולה להעלות את הסיכון לסוכרת מסוג 2 בנשים (Eur J Endocrinol)

21/03/2019

עבודה תובענית עשויה להציב נשים בסיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת European Journal of Endocrinology.  מעניין לציין כי הקשר הנ”ל היה מובהק סטטיסטית רק בנשים ללא עודף-משקל או השמנת-יתר.

 

החוקרים בחנו את הנתונים אודות 73,517 נשים, רובן עבדו כמורות, אשר לקחו חלק במחקר E3N והיו במעקב לאורך 22 שנים (1992-2014), במטרה לקבוע את הקשר בין עבודה מעייפת נפשית, אשר שימשה כסמן המייצג עבודה בסביבה תובענית, ובין הסיכון לסוכרת מסוג 2.

 

מהתוצאות עלה כי לאורך השנים תועדו 4,187 מקרים חדשים של סוכרת מסוג 2. החוקרים מדווחים כי הסיכון לסוכרת מסוג 2 היה גבוה יותר בקרב נשים בעלות עבודה מאוד מעייפות נפשית, בהשוואה לנשים שעסקו בעבודה בעלת נטל נפשי קטן, אם בכלל (יחס סיכון של 1.21, רווח בר-סמך 95% של 1.09-1.35). הקשר הנ”ל לא היה תלוי באורח חיים לא-בריא וגורמים מטבוליים מסורתיים.

 

החוקרים זיהו אינטראקציה בין עבודה מעייפת נפשית ובין מדד מסת הגוף (p<0.0001), כאשר הקשר היה בולט יותר בקרב נשים ללא עודף-משקל (יחס סיכון של 1.26, רווח בר-סמך 95% של 1.08-1.47), בהשוואה לנשים בעלות עודף-משקל (יחס סיכון של 1.14, רווח בר-סמך 95% של 0.98-1.32).

 

ממצאי המחקר מעידים על סיכון מוגבר לסוכרת מסוג 2 בנשים המחזיקות בעבודה מעייפת נפשית, אשר שימשה כסממן לעבודה תובענית. ממצאים אלו מעידים על חשיבות ההתייחסות להשפעות המטבוליות האפשריות של לחצים בעבודה בנשים העובדות בסביבה תובענית.

https://www.medpagetoday.com/endocrinology/diabetes/78593